הילד הזה הוא אני ???

יום שני, דצמבר 5th, 2016

מזל טוב ! תינוק  נולד . כולם באים לבקר ואז מתחיל טקס מוכר וידוע שאותו מנחות בד”כ הסבתות. “איך הוא דומה לך ! יש לו את העיניים של המשפחה שלנו” ומצד החתן ” מה פתאום, יש לו את הסנטר המפורסם של הצד שלנו שעובר במשפחה כבר כמה דורות”.

וכל הורה בסתר ליבו , עם כל האהבה לבן/בת הזוג, מקווה שאכן הילד דומה לו , כי מי מאיתנו לא רוצה  להטביע את חותמו בעולם ?

זה לא שאנחנו בהכרח חושבים עצמנו למושלמים, זה לא שאין טובים,  יפים, מוצלחים מאיתנו אבל יש משהו בסיסי ברצון לראות בילד שלנו סוג של דגם מוקטן , משופר ” דור 3″ משודרג של עצמנו.

ויש דברים שלא רואים בבית היולדות…אלה שמתפתחים או מתגלים בהמשך הדרך – כשרון לציור, יכולות ספורטיביות, ידיים טובות , שמיעה מוסיקלית ועוד. ויש את הנטיות הפחות נחשקות- קושי בגמילה, עיכוב בהתפתחות, ליקוי דיבור, ולפעמים גם- חרדות.

כשאלו מתגלים כבר לא נערך “טקס הכתרה” , זה מהצד שלי זה מהצד שלך……ולעיתים  זה נאמר כהאשמה, “הוא חרדתי כמו אמא שלך…..”

בשלב הזה, נכנס לתמונה שחקן נוסף- הגבול. ועולות שאלות רבות שבבסיסן שאלה מרכזית אחת “איפה אני מסתיים והילד שלי מתחיל?” . העובדה שהייתי ילדה ביישנית והצלחתי להסתדר – מה זה אומר על הסיכוי של הילדה שלי להסתדר בחיים?” “זה שהייתי ה”מופרע של הכתה” בימים שלא ידעו שזאת הפרעת קשב וריכוז והיום אני מנהל מצליח, זה אומר שאני חייב לרוץ לאבחן את הילד שלי? “

והגבול הזה, שעובר ביני לבין הילד שלי הוא לעיתים גבול דק ועדין אבל הוא שם, הוא קיים והוא חייב להיות ברור , כי אם הילד שלי הוא אני , זה הופך את שנינו לילדים . ואם שנינו ילדים – מי פה ההורה? מי יעזור לילד שלי לפרוץ את גבולות הפחד, להתמודד ולהתגבר?

כשנדע לעשות את ההפרדה בין הילד/ה  שלנו, לבין הילד/ה שהיינו , כשנצליח לחתוך את חבל הטבור באופן סופי, נוכל לתמוך בילד שלנו באופן מלא ולעזור לו להתגבר על מחסומים.

 כי מי מאיתנו לא רוצה להיות בטקס ההכתרה כשהילד שלנו עומד על הפודיום וסבתא הגאה מכריזה בקול חגיגי:

 ” הוא גיבור כמו אבא שלו”  “היא פייטרית כמו אמא שלה”?….