שלום כיתה א’

יום ראשון, אוגוסט 25th, 2019

אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. אני ומשפחתי על מטוס גדול. אני בת 6, טסה לראשונה בחיי אל הלא נודע….נסענו לשליחות בת שנתיים לאנגליה הרחוקה. הודיעו לנו שטסים, ארזנו חפצים נפרדנו ממשפחה וחברים. כשחלפה ההתרגשות מהטיסה , נחתנו בארץ זרה וקרה. ואני לא יודעת באנגלית- אפילו לא מילה!
יש ריח כזה של קור ויער באוויר, יש המון הודים ( “אמא בטוח שאנחנו באנגליה ולא בהודו???”) הבניינים גבוהים, המון מכוניות, אנשים עם חליפות והמון מטריות. יש סנאי בפארק , יש אוכל סיני פיש אנד צ’יפס , יש שטיחים בבית מקיר לקיר ומין חימום כזה קבוע שמי בכלל הכיר ??? אנשים צבעוניים מכל מיני מדינות מדברים בכל מיני שפות משונות.
אין סקייפ, אין אי מייל ( טרם הומצאו…) רק מכתבים , יש בית רחוק, שבו משפחה וחברים. ים של געגוע, אין סוף שאלות ובעיקר הצורך להתרגל למשהו חדש וכידוע “רוב ההתחלות קשות”…..
אני בכתה א’ , אף אחד לא מכירה, לא את הילדים ולא את המורה. יושבת בצד מנסה להבין על מה בדיוק הם מדברים? ואיך אבקש לשירותים להתפנות ( אמי מסכמת עם המורה תנועת יד מוסכמת שתשמש כאות..)
לא עובר חודש ואני כבר מתרגלת , וגם על האנגלית אני לאט לאט מתארגנת. יש לי חברה , אני מבינה את החוקים ומתרגלת גם לאוכל , לתרבות לעננים…