איך לדבר עם ילדים צעירים על השואה ?

יום רביעי, מאי 1st, 2019

ערב יום השואה.
האתר הזה מוקדש לתופעת האילמות סלקטיבית שיש בה שתיקה. שתיקה שמקורה בפחד גדול.
ובאמת אל מול השואה אני לפעמים משתתקת.
אין מילים שיכולות להסביר את הזוועה הזאת שקרתה ממש לא מזמן ( במושגים של היסטוריה…. ) זוועה שכולנו מחוברים אליה , אם דרך המשפחה שלנו שניצלה או נספתה ,אם דרך התרבות היהודית והישראלית שזהו פצע מדמם בה שכנראה לא ייסגר לעולם ואם בתור בני אנוש שלא נשארים אדישים לרוע , אכזריות וסבל בסדרי גודל כאלו.
ועדיין הילדים שלנו מתבוננים בנו ביום הזה, מרגישים אותנו, שומעים מסרים בגן , בבית הספר, בתקשורת. חשוב שכן ננסה לתת מילים לאווירה הזאת שעוטפת את כולנו בימים אלו.
אז בכל זאת , איך מוצאים מילים איך מתווכים את השואה לילדים צעירים ?
לילדים ששואלים שאלות חשוב לענות. לא לתת לשאלה שלהם להדהד ללא מענה כי את הוואקום הזה הילד ימלא במידע שהוא לפעמים לא נכון ומבולבל. ממליצה לענות קונקרטית וישיר לשאלה של הילד. לא להעמיס במידע ומצד שני כן למלא את חלל הסקרנות שנוצר בילד. עם ילדים צעירים מומלץ גם לעשות הרחקה של העובדות ” זה קרה לפני הרבה שנים” ” היום זה לא יכול לקרות לנו כי המדינה שלנו יודעת להגן על עצמה” .” היום יש לנו יכולת להגן על עצמנו” .
אם שאלו אותנו שאלה שאנחנו לא יודעים את התשובה עליה, אפשר לחקור יחד עם הילד באלבומים המשפחתיים, או בגוגל ( עם סינון של מסרים קשים מדי ) ואפשר גם להגיד שאנחנו לא יודעים את התשובה שיש דברים כל כך קשים שלפעמים קשה להסביר אותם….ועדיין מותר לך תמיד לשאול את השאלות האלו.
לילדים ששואלים על סבים וסבתות שנספו בשואה , מומלץ להראות תמונות ולספר על אותן דמויות. לא על הזוועה. על מי שהם היו. אולי יש לנו אותן עיניים, אותו שיער, אותו שם משפחה…החיבור הזה חשוב.
לילדים שפחות שואלים שאלות חשוב להקשיב לשפת הגוף שלהם. לחבק , להכיל , לתת תחושות בטחון וגם להכיל את העצב שעולה מהם בצורה לא מודעת.
וכמובן לתת מקום לעצב ולגעגוע שלנו.

מצרפת לינק לשיר שבי תמיד נוגע. שיר שמדבר על תקומה אישית אחרי הזוועות והתופת. שיר של ניצחון הרוח והאנושיות דווקא בפרטים הקטנים של החיים.
נזכור.