עבדים היינו

יום שני, דצמבר 5th, 2016

במה אתה עובד ?

שאלה פשוטה, שהתשובה עליה בד”כ פשוטה גם היא.

אני מורה, מכונאי, מנהלת, אומן, בעלת חנות, מהנדס, סוכן ביטוח, קלינאית תקשורת ועוד.

מעבר למה שכתוב על “כרטיס הביקור שלנו ” חלקנו עובדים בעוד תפקיד. חלק עובדים בלרצות את כל הסובבים אותנו, חלקנו עובדים בלהוכיח לכולם שאנחנו מסוגלים לעשות הכול, שאנחנו חכמים, שאנחנו ראויים ועוד.

אנשים הסובלים מחרדה, עובדים למעשה גם כן בשתי “עבודות” , הם עובדים בעבודה הרשמית שלהם עם כל הדרישות הנגזרות ממנה והם עובדים במשרה מלאה ותובענית עם שעות נוספות מרובות,

הם עובדים ב” מפעל החרדה”.

במפעל הזה הם הבעלים, המנכ”ל , מנהל תפעול,  מנהל שיווק, מנהל ייצור, פועל ייצור  וכו’.

גם ילד הסובל מאילמות סלקטיבית מנהל במקביל מפעל שכזה.

בזמן ישיבה במפגש בוקר, הוא קצין הביטחון של המפעל ששומר שלא ייכנס אורח לא רצוי ויבקש ממנו לדבר. במהלך משחק עם ילדים בחצר הוא צריך לתפקד כמנהל ייצור שמייצר שפת סימנים שהוא מקווה כי תהיה מובנת ע”י חבריו למשחק. כשמגיעים לאירוע משפחתי רב משתתפים, והדודה שואלת ” מה שלומך? איך בבית הספר?” הוא צריך לחשוב על אסטרטגיית התחמקות אלגנטית שלא תיצור יותר מדי רעש תקשורתי……

ככה, לאט לאט , הילד הופך להיות עבד של החרדה. היא קובעת עבורו את סדר היום, את סדר העדיפויות, היא שואבת ממנו את האנרגיה והכוחות, היא דורשת את הקשב שלו לאורך רוב שעות היום, היא עלולה לגרום לכאבי בטן, כאבי ראש, דפיקות לב, היא מחלישה, יוצרת מתח למעשה- היא שולטת ומשתלטת על כל חלקה טובה.

אפשר לצאת מעבדות לחירות.כל אחד יכול לעשות זאת ולהגיע לארץ המבוטחת.

כל שצריך הוא ” להתפטר” מניהול מפעל החרדה ולעבור לעבוד במפעל חדש-

מפעל ההתגברות שהתוצרת שלו מרשימה לא פחות מפירמידות הענק במצרים !

אין ילד שלא רוצה להפסיק להיות עבד של מפעל החרדה, אנחנו צרכים לעזור לו להגיש את מכתב ההתפטרות וללמד אותו ( ואת עצמנו ) את כל מה שצריך בשביל לנהל ולייצר במפעל החדש ,

ולצאת מעבדות לחירות.

חג חירות שמח !