חג שמח, מה קרה, בלעת את הלשון???

יום שני, דצמבר 5th, 2016

תקופת החגים הבאה עלינו לטובה מביאה עמה מפגשים משפחתיים ומפגשים עם חברים .

לחלקנו זה אושר גדול, הזדמנות לצאת משגרת העבודה, להיפגש עם אנשים שלא ראינו מזמן ולהתעדכן בכל מה שקרה מאז פגישתנו האחרונה.וכמובן… לאכול (:

עבור מי שסובל מחרדה חברתית בכלל ומאילמות סלקטיבית בפרט, זה אתגר לא פשוט.

מה שלומך מתוקה ?

באיזו כיתה את ?

איך הולך בחוג בלט ?

איך קוראים לגננת שלך ?

מה את רוצה לאכול לצהריים ?

השנה תשירי את הקושיות?

ואז יש שתיקה, אולי השפלת מבט, הסתתרות מאחורי אבא או אמא.

והתגובה לא מאחרת לבוא:

“מה קרה, בלעת את הלשון?”, ” את לא יודעת לדבר ?” “מתביישת?” “הכול בסדר איתה ?” ועוד כיד הדמיון הטובה……

ואתה כהורה מנסה  להסביר, אולי מחייך ופוטר במשפט “תנו לה קצת זמן והיא תתחמם” או אולי מבקש “תרדו מהילדה ” אולי “היא עייפה מהנסיעה” או “היא לא רוצה כרגע לדבר” ועוד ועוד הסברים.

והילד שומע את ההסברים ומקבל מסר, בד”כ לא זה שהיינו רוצים להעביר לו.

אז מה עושים? איך מתמודדים עם כל התגובות של המשפחה והסביבה?

אילמות סלקטיבית כמו כל קושי לא צריכה להישמר כסוד גדול, כי אז אנחנו מעבירים לילד מסר של בושה וזה לפעמים קשה יותר מתחושת החרדה . גם לא צריך לנופף בדבר בצורה פומבית שתביך את הילד.

לפני המפגש, אפשר להסביר למשפחה ולחברים קרובים כי הילד סובל מאילמות סלקטיבית שהיא נגזרת של חרדה חברתית. להסביר שיש סיכוי שלא ידבר ולא יענה על שאלות. להסביר שיש לכם דרך להתמודד ואם תפנו עם הילד אליהם לצורך תרגול, אתם מבקשים מהם להיות סבלניים ולכבד את הילד ואת התרגול ולא להגיב בהקצנה בכל מקרה.( ” אני לא מאמינה שהיא דיברה!!!!” דמעות, הילולות וצהלולים….). התגובה אמורה להיות כמו כל תגובה רלוונטית לאמירה של ילד שמדבר.

אם ” מתקילים” אתכם מכרים , ילדים או אנשים שאתם פחות קרובים אליהם שלא הכנתם אותם מראש למפגש,  זכרו שהילד שומע את התגובה שלכם לשלל השאלות שנשאלות לגביו. תשובה מומלצת תהיה בעלות אופי מכבד שיוצר תקווה אצל הילד- “כרגע לנטע קשה לדבר אבל ממש בקרוב היא תצליח “.

וזו הופכת להיות נבואה המגשימה את עצמה.

כי באמת, ממש בקרוב, נטע תדבר .

אולי אפילו במהלך החג הזה.

חג שמח!