מה הם הגורמים לאילמות סלקטיבית?

ההפרעה מתפתחת בדרך כלל בין הגילאים 2.7-4 בממוצע בגיל 3.5

בעבר נקראה התופעה “אילמות אלקטיבית” ( אלקטיב = בחירה ) וההנחה הייתה כי הגורם להפרעה הוא ניסיון שליטה של הילד בהוריו עקב נסיבות משתנות ולכן הילד בוחר לא לדבר. גישה זו השתנתה וכיום מומחים מבינים כי אילמות סלקטיבית היא מקרה ספציפי של חרדה חברתית.

הורים רבים משקיעים אנרגיה בניסיון להסביר לעצמם את הסיבות להתפתחות האילמות הסלקטיבית של ילדם- “זה בגלל הגירושין” “זה בגלל הנסיעה לשליחות” ” בגלל לידת האח” “בגלל מעבר לגן החדש” ועוד. למרות שכל הסיבות הן לגיטימיות, וללא ספק משפיעות רגשית על הילד, אין לראות בהן הגורם לאילמות הסלקטיבית. ייתכן כי זהו ה”טריגר” להתפתחות התופעה אך הגורם הבסיסי הינו מרכיב החרדה באישיותו של הילד וזהו הגורם בו יש לטפל.

מה ההבדל בין ביישנות לאילמות סלקטיבית?

ילדים ביישנים נוטים “להתחמם לאט” ולאחר זמן מה מצליחים לתקשר ולהשתלב בפעילות חברתית/לימודית. לעומת זאת, ילד עם אילמות סלקטיבית אינו מצליח לדבר באופן חופשי גם לאחר “תקופת הסתגלות” למסגרת חדשה או מקום חדש. ביישנות קשורה למבנה אישיותי מולד ואילמות סלקטיבית היא סימפטום של חרדה.

האם אילמות סלקטיבית היא הפרעת תקשורת? ( כמו PDD, אוטיזם וכד’)

למרות שלילד עם אילמות סלקטיבית קשה לתקשר מילולית, זו אינה הפרעת תקשורת היות ובמקום בו מרגיש הילד ביטחון (בד”כ בביתו) הילד מתקשר באופן מלא ונורמטיבי.

ילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית עשויים להיות ילדים מאוד חברותיים ופופולאריים בקרב חבריהם לגן/כתה למרות ההימנעות שלהם מדיבור.

לעיתים , ילד עם אילמות סלקטיבית ימנע מיצירת קשר עין כי הדבר מהווה מעין “הזמנה” ליצירת תקשורת מילולית – ממנה הוא חרד. לכן לעיתים טועים לחשוב כי ייתכן ומדובר בהפרעת תקשורת.

ילד עם אילמות סלקטיבית עשוי להיות בעל שפת גוף נוקשה ו”מבט קפוא” בסיטואציות של מפגש עם אדם זר או כשנדרש לדבר- זהו ביטוי חיצוני של החרדה שהיא בעלת מאפיינים פיזיולוגיים. אצל כל ילד המאפיינים הללו עשויים להיות שונים.

למה חשוב לטפל בזה? הילד  אוהב ללכת לגן, יש לו חברים ונראה לי שהזמן יעשה את שלו…

חשוב להבין כי ככל שהזמן עובר, והילד לא מטופל, השתיקה הופכת ל”סימן היכר” של הילד וכך הוא נתפס בקרב חבריו והצוותים החינוכיים. כשמדובר בזמן רב, קשה לפרוץ את “תדמית הילד השותק” ולהתחיל לדבר. לחרדה יש ביטויים פיזיולוגיים כגון: דפיקות לב מואצות, הזעה, כאבי בטן, בחילה, כאבי ראש. ילד שלא מטופל חווה תופעות אלו מס’ פעמים ביום דבר שגורם לו סבל רב. מעבר לכך, ילד עם אילמות סלקטיבית נפגע גם ברמה החברתית, ברמת הביטחון העצמי והדימוי העצמי. המטרה של התהליך היא לשחרר אותו מהפחדים ולאפשר לו לבוא לידי ביטוי באופן מלא, אוטנטי ומשוחרר בכל מקום בו ימצא.

הורים רבים מבקשים לטפל בעניין לפני העלייה לכיתה א’ כדי להימנע מהשלכות לימודיות וחברתיות בבית הספר. ילדי בית ספר הסובלים מאילמות סלקטיבית עלולים להיפגע ברמה הלימודית היות והמורים לא יכולים להעריך את רמת הידע שלהם ומתקשים להתאים להם תוכנית לימודים שתואמת את רמת הידע והשליטה שלהם בתכניי הלימוד.

איפה מתקיימות הפגישות?

המפגשים מתקיימים בקליניקה הנעימה שלי בבת חפר ( 5 דקות מכביש 6 מחלף “ניצני עוז”) או בשיחות וידאו מרחוק מהבית שלכם או בשילוב של שניהם.
אופציית הטיפול מרחוק פתוחה כמובן בפניי ישראלים החיים בחו”ל וזקוקים לשירות שלי.

כיצד מתבצע התהליך?

ההורים מגיעים אחת לשבוע לפגישה בת שעה במהלכה הם מקבלים הנחייה לגבי יישום התהליך. מעבר לכך מבוצע תהליך משלים של דיוק המצב המנטאלי/רגשי אליו נדרשים ההורים על מנת לתמוך בילדם בתהליך ההתמודדות וההתגברות .
הילד מצטרף למס’ פגישות בודדות אך אין הכרח לכך.
התהליך קצר מועד , ממוקד ומתבסס על כלים קונטיביים התנהגותיים- CBT . במהלך התהליך מקבלים ההורים והילדים הבנה לגורמים לחרדה ונעשות “חשיפות” מדורגות ומבוקרות לגורם הפחד.
ההורים מקבלים הנחיות לביצוע פעולות עם הילד בין המפגשים ואלו מהווים את הבסיס להתקדמות הילד. מעבר לכך ניתנת תמיכה ומענה טלפוני/דוא”ל להתייעצות בין הפגישות.

למה הילד לא מגיע לכל המפגשים?

ההורים של הילד הם העוגן הרגשי של חייו והם הדמויות הדומיננטיות ביותר עבורו. לכן הם המתאימים ביותר להוביל את תהליך ההתמודדות וההתגברות על האילמות הסלקטיבית. ההורים נמצאים עם הילד בכל יום, הם מכירים אותו בצורה הקרובה ביותר, הם נפגשים עם הצוותים החינוכיים ולמעשה מלווים את הילד ברוב המצבים בהם הוא נדרש לדבר על בסיס יום-יומי. מכאן שהם המתאימים ביותר להוביל את התהליך- בהנחיה צמודה.

אני מתלבט בין טיפול ממוקד וקצר מועד לבין טיפולים אחרים, מה ההבדל?

בטיפול ממוקד וקצר מועד, ניתן לראות תוצאות לאורך כל התהליך. בטיפולים אחרים כגון רכיבה טיפולית, הבעה ויצירה וטיפולים רגשיים ממושכים אחרים, מתמקדים בחיפוש אחר סיבת התפרצות הבעיה ובהגברת הביטחון העצמי. טיפול ממוקד וקצר מועד מתמקד בהפסקת ההימנעות מדיבור ובביסוס התחושה אצל הילד שניתן להתגבר על מכשולים ופחדים.

טיפול התנהגותי נשמע לי כמו טיפול בסימפטום ” פלסטר” ולא טיפול מעמיק

ממחקרים רבים נמצא כי הטיפול ההתנהגותי נמצא כטיפול האפקטיבי ביותר לטיפול בהפרעות חרדה. למרות התמקדותו בהפסקת סימפטום השתיקה, הוא תהליך מעמיק ויסודי המעניק לילד ולהוריו כלים להתמודדות עם חרדות ואתגרים. כלים אלו מיושמים בטווח הארוך גם בהתמודדויות עתידיות.

חלק מהתהליך מבוסס על טכניקות מתוך פסיכולוגיה חיובית ולמעשה המשפחה כולה יוצאת מורווחת. האווירה המשפחתית הופכת להיות כזו שמכילה קשיים/פחדים/אתגרים ותומכת בהתמודדות והתגברות עליהם. הורים רבים מדווחים בתהליך על שיפור בהתמודדות של ילדים נוספים במשפחה עם קשיים, ובהטבה באווירה הזוגית והמשפחתית כמו גם בהתנהלות האישית של כל אחד מההורים.

לקריאת משובים והמלצות של הורים לחצו כאן.